הבדלים בין חשבונות וכתובות קריפטו בבלוקצ'יין

אמור במדריך זה אינו מהווה ייעוץ מכל סוג שהוא לרבות ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ כאמור. 
שוק המטבעות הדיגיטליים הינו בעל סיכון רב.
איננו מבטיחים את מידת הדיוק ו/או עדכניות המידע שבמדריך והשימוש בו הינו על אחריותך בלבד וכפוף לתנאי התקנון.

מבוא

עולם הקריפטו כולל מגוון מטבעות ורשתות בלוקצ'יין, שלכל אחד מהם שיטת ניהול חשבונות וכתובות שונה. הכתובת היא המזהה הציבורי של המשתמש ברשת, כמו מספר חשבון שאליו ניתן לשלוח מטבעות. אופן הפעולה והמבנה של כתובות אלו משתנים בין מטבע למטבע. ישנם שני מודלים עיקריים שמשמשים ברשתות השונות: מודל UTXO (Unspent Transaction Output), שבו נעשה מעקב אחר "פלטי עסקה" שטרם נוצלו (כמו במזומן, כל פלט הוא סכום נפרד של מטבע), ומודל חשבונות (Account), שבו לכל כתובת יש יתרה מתעדכנת בדומה לחשבון בנק. ביטקוין (BTC) משתמש במודל הUTXO הקלאסי, בעוד שאת'ריום (ETH) ו-XRP (ריפל) משתמשים במודל חשבונות. USDT (טט'ר) הוא מקרה מיוחד כי הוא מטבע יציב (Stablecoin) שאינו בעל בלוקצ'יין עצמאי, אלא מונפק על גבי רשתות שונות (כמו ביטקוין, את'ריום, טרון ועוד) ולכן מבנה הכתובות שלו תלוי בפלטפורמה עליה הוא פועל. במאמר זה נעמיק בהבדלים בין סוגי החשבונות והכתובות בארבעת המטבעות האלו: BTC, ETH, XRP ו-USDT. נעבור על מבנה הכתובת והחשבון, אופן ביצוע העסקאות ברמת הפרוטוקול, דרכי יצירה וניהול של כתובות, חוויית המשתמש השוטפת בארנקים, ורקע טכנולוגי רלוונטי לכל רשת.

מה ההבדל בין ארנק לבין חשבון?

אחד ההבדלים הקריטיים שכל משתמש קריפטו צריך להבין, הוא ההבחנה בין 'ארנק' לבין 'חשבון'.
במשפט אחד, הארנק הוא כלי אחסון ובקרה, בעוד שהחשבון הוא רשומת בעלות על הבלוקצ'יין.

חשבון (Account / Address):

הוא רשומה על גבי הבלוקצ'יין שמייצגת את הנכסים שלך – כתובת ייחודית, כל התשלומים שמגיעים אליך נרשמים לכתובת הזו. רק מי שמחזיק את המפתח הפרטי המתאים יכול להזיז את המטבעות מחשבון זה.

ארנק (Wallet):

הוא כלי תוכנה או חומרה שמנהל את המפתחות שלך, ובכך נותן לך גישה לחשבונות/כתובות שברשותך. הארנק לא מחזיק את המטבעות – הוא מחזיק את המפתחות שמאפשרים לשלוט עליהם.

ארנק קריפטו שומר עבורך מפתח פרטי (Seed Phrase רצף ארוך של תווים, סודי לחלוטין) שמאפשר גישה לנכסים שלך על הבלוקצ'יין, לצד מפתח ציבורי שמאפשר לאחרים לשלוח אליך כספים. המפתח הציבורי נגזר מתמטית מהמפתח הפרטי, אך אין דרך הפוכה לחשב את הפרטי מתוך הציבורי. הוא משמש ליצירת כתובת הקריפטו שלך (החשבון). רוב הסוחרים או המשתמשים הרגילים לא משתמשים במפתח הציבורי באופן ישיר, אלא בכתובת שנגזרת ממנו. הם עובדים עם כתובת הקריפטו שהיא הגרסה המקוצרת, המוסתרת והנוחה של המפתח הציבורי. הארנק מאפשר יכולת לייצר חתימות דיגיטליות שמוכיחות שהעסקה אושרה על ידי הסוחר

הבדלים בין חשבונות BTC, ETH, XRP ו-USDT

ההבדלים בין הרשתות – בין אם מדובר בUTXO או במודל חשבונות – משפיעים על איך הכתובת עובדת, איך הארנק בונה את העסקה, ואיך מתקיימת השליטה בפועל על הנכסים.

ביטקוין (BTC)

• הארנק שלך שומר את המפתח הפרטי שמאפשר להוציא UTXOs בכתובות שהכתובת שלהם נגזרת ממנו.
• אין חשבון אחוד – רק אוסף של פלטים.
• כל כתובת שיצרת היא כתובת עצמאית – הארנק דואג לנהל אותן ולחשב יתרה כוללת.

ביטקוין (BTC) – כתובות במודל UTXO

ביטקוין, שהושק בשנת 2009, הוא המטבע הקריפטוגרפי הראשון והפופולרי ביותר. הביטקוין פועל ברשת בלוקצ'יין מבוזרת המבוססת על קונצנזוס של הוכחת עבודה (Proof of Work) – כורים (miners) מאמתים בלוקים של עסקאות ומתחרים על פתרון חידת קריפטוגרפיה כדי להוסיף בלוק חדש. ביטקוין הציג לעולם את מודל הUTXO לניהול יתרות ועסקאות, המבדיל אותו ממודל החשבונות של רשתות מאוחרות יותר.

פורמט וסוגי כתובות ביטקוין:
כתובת ביטקוין היא מחרוזת אלפא-נומרית (מספרים ואותיות) המשמשת כיעד לקבלת תשלום. כתובות ביטקוין נוצרות באמצעות הצפנה והאשינג (Hash) של מפתח ציבורי, והן כוללות מנגנון ביקורת (checksum) למניעת שגיאות הקלדה. אורך כתובת ביטקוין נע בין 26 ל-35 תווים, והיא רגישה לאותיות קטנות/גדולות בפורמטים הישנים (Base58) אך לא בפורמט Bech32.
לאורך השנים התפתחו מספר פורמטי כתובות עבור ביטקוין מטעמי שיפור ויעילות, אך שלושה סוגים עיקריים של כתובות נמצאים כיום בשימוש:
1. כתובות המתחילות בספרה 1
כתובת Legacy בפורמט Pay-to-Public-Key-Hash (ידוע כ-P2PKH), המקודדת בבסיס Base58 (פורמט שדומה לבסיס64 אך בלי תווים שעלולים לבלבל כמו 0,O,I,l). כתובות Legacy היו הפורמט הראשון והן נתמכות בכל ארנק ובורסה כמעט.
2. כתובות המתחילות בספרה 3
שייכות לפורמט Pay-to-Script-Hash (P2SH) – זהו פורמט שהוכנס עם שדרוג SegWit ב-2017, המאפשר תרחישים מתקדמים כגון כתובות מולטי-חתימה ותמיכה לאחור ב-SegWit באמצעות עטיפה בתוך P2SH.
3. כתובות המתחילות ב-bc1
אלו הן כתובות בתקן Bech32, שהן כתובות SegWit "טבעיות" בפורמט טקסטואלי משופר (רק אותיות קטנות) עם זיהוי שגיאות טוב יותר. כתובות bc1q... למשל מציינות כתובות SegWit רגילות (P2WPKH), וכתובות המתחילות ב-bc1p הן כתובות Taproot (שזה הדור החדש ביותר של כתובות, המבוסס על SegWit v1 עם חתימות Schnorr). Taproot (P2TR) מאפשר פונקציונליות מתקדמת ופרטיות משופרת, אך נכון להיום אימוצו חלקי בלבד.

למרות הפורמטים המגוונים, כתובות ביטקוין אינן מכילות פרטים אישיים, הן מעניקות אנונימיות מסוימת (פסבדונים), כיוון שלא רשום בהן שם בעליהן אלא רק רצף תווים ייחודי. עם זאת, כל העסקאות גלויות בבלוקצ'יין, וניתוח בלוקצ'יין עשוי לקשר בין כתובות לעיתים. מומלץ לא לעשות שימוש חוזר באותה כתובת לקבלת תשלומים מרובים, אלא לייצר כתובת חדשה לכל עסקה, כדי להגביר את הפרטיות. ארנקי ביטקוין מודרניים תומכים בכך על ידי שימוש בארנק דטרמיניסטי היררכי (HD Wallet) המאפשר להפיק אינספור כתובות ממפתח ראשי (seed). כך ניתן לקבל BTC בכל פעם לכתובת חדשה, בעוד שהארנק מנהל את כל היתרות ברקע. כתובות ביטקוין אינן משתנות אוטומטית לאחר שימוש, אלא הארנק הוא שיוצר חדשה וממליץ להשתמש בה. כתובות ישנות שעדיין מכילות יתרה נשארות תקפות עד שיוציאו מהן את כל הכספים.

עסקאות ביטקוין – מבנה ואימות:
עסקת ביטקוין (Bitcoin Transaction) מורכבת מכמה חלקים עיקריים: רשימת קלטים (Inputs), רשימת פלטים (Outputs), וסכום עמלה. כל קלט מצביע ל-UTXO קיים (באמצעות מזהה העסקה הקודמת ופונקציית אינדקס), ומספק חתימה דיגיטלית ונתוני script הנדרשים כדי להוכיח שהשולח רשאי לבזבז את הפלט הזה. כל פלט חדש מגדיר כתובת יעד וסכום BTC הנשלח אליה, וכן כולל script נעילה (locking script) שמגדיר את התנאים למי שיוכל בעתיד להוציא את הפלט. חוק בסיסי בביטקוין הוא שסכום הביטקוין הכולל של הקלטים חייב להיות שווה לסכום הפלטים בעסקה ועוד העמלה (fee). כך מובטח שאין "יצירה" של מטבעות יש מאין בעסקה. אם סכום הקלטים עולה על הסכום שהשולח רוצה להעביר לנמען, ההפרש ינותב לפלט עודף חזרה לשולח (כתובת שינוי). כתובת השינוי לרוב שייכת לאותו ארנק אך שונה מהכתובת המקורית, כדי לטשטש לעיני צד שלישי מי הנמען ומי העודף. 0.5 BTC בכתובת השינוי. בצורה זו, הערך הכולל נשמר והעודף לא "נאבד", וכל זאת תוך שמירה על פרטיות משופרת (קשה יותר לקשר את כתובת העודף לכתובת המקורית של אליס).

חוויית השימוש היומיומית:
על אף המורכבות הפנימית, רבים משתמשים בביטקוין באמצעות ארנקים ידידותיים שמסתירים את הפרטים הטכניים. בעת תשלום יומיומי, המשתמש בדרך כלל סורק QR של כתובת ביטקוין של המקבל, מקליד את הסכום ושולח. הארנק מחשב אוטומטית את הקלטים, הפלטים והעמלה. זמני האישור הממוצעים של ביטקוין הם ~10 דקות לכל בלוק, אך עשויים להשתנות (עסקה תיחשב "מאושרת" באמת לאחר ~6 אישורים, כלומר ~60 דקות, עבור ביטחון גבוה). בעומסי רשת, ייתכן עיכוב או צורך בעמלות גבוהות כדי לזרז אישור. ישנם פתרונות לשימוש מהיר יותר כגון רשת ברק (Lightning Network) המאפשרת תשלומים מיידיים מחוץ לשרשרת, אך זו טכנולוגיה נפרדת מהכתובות הבסיסיות של ביטקוין. בחיי היומיום, משתמשי ביטקוין בארנקי תוכנה נהנים מפשטות, סריקה ושליחה, אך עלולים להיתקל בצורך להמתין לאישור ולהבין שעליהם לשמור בבטחה את המפתחות הפרטיים. משתמשי ארנקי חומרה יהנו מרמת אבטחה גבוהה מאוד: המפתח הפרטי מאוחסן במכשיר ייעודי ומעולם לא נחשף, וכל עסקה דורשת אישור פיזי על המכשיר. השימוש בארנק חומרה עם ביטקוין מתממשק לרוב עם תוכנה (כגון Ledger Live או Trezor Suite) שמאפשרת ניהול היתרה והכתובות.

את'ריום (ETH)

• הארנק שומר מפתח פרטי שדרכו אתה מנהל חשבון יחיד, כתובת קבועה.
• היתרה מוצגת כתוצאה מצבירת ערך בחשבון, ללא פיצול כמו בביטקוין.
• הכלי שונה: עסקה = שינוי יתרה, לא הוצאה של פלטים.

את'ריום (ETH) – חשבונות, כתובות וחוזים חכמים

את'ריום הושק בשנת 2015 על ידי ויטליק בוטרין וקבוצת מפתחים, והביא לעולם את פלטפורמת הבלוקצ'יין הדור-השני, שתומכת בחוזים חכמים ויישומים מבוזרים (dApps). בניגוד לביטקוין, את'ריום אימץ מלכתחילה מודל מבוסס חשבונות לניהול יתרות, מתוך מטרה לאפשר מעקב מצב (State) ישיר ונוח יותר, דבר שמקל על יישום לוגיקה של חוזים חכמים. ברשת את'ריום, הישות הבסיסית היא "חשבון" (Account), אשר יכול להיות חשבון רגיל בבעלות חיצונית (EOA – Externally Owned Account, כלומר משתמש עם מפתח פרטי) או חשבון חוזה חכם (Contract Account) המייצג קוד שרץ על הבלוקצ'יין. שני סוגי החשבונות מזוהים ע"י כתובת את'ריום באותו פורמט. מאז ספטמבר 2022, את'ריום פועלת בקונצנזוס של הוכחת החזקה (Proof of Stake) במקום כרייה, אך שינוי זה לא השפיע ישירות על פורמט הכתובות או מודל החשבונות.

מבנה כתובת ואתריום וחשבון מבוסס Account:
כתובת את'ריום היא מחרוזת הקסדצימלית באורך 42 תווים, המורכבת מהתחילית 0x ואחריה 40 ספרות הקס (0-9, A-F) המייצגות 20 בתים (160 ביט) – זו בעצם תמצית של המפתח הציבורי. כתובות את'ריום נגזרות ממפתח ציבורי בעזרת פונקציית Keccak-256 (לא להתבלבל עם SHA-256) לוקחים את 64 בתים האחרונים של הגיבוב (32 בתים אחרונים של Keccak) כדי לקבל 160 ביט, ומוסיפים 0x בתחילה. לרוב הכתובות מוצגות עם אותיות קטנות בלבד, או עםChecksum מעורב אותיות גדולות/קטנות (EIP-55) למניעת שגיאות הקלדה, אך הרשת עצמה מתעלמת מרישיות.
מודל החשבונות אומר שלכל כתובת את'ריום יש יתרה (balance) המתעדכנת ישירות כאשר מתקבלת או נשלחת עסקה. כלומר, מצב הרשת הוא טבלה של כתובות ויתרותיהן, ולא רשימת UTXOs כמו בביטקוין. כשמתבצעת עסקה באת'ריום, היתרה בחשבון השולח מופחתת והיתרה בחשבון המקבל מוגדל, בדומה לזיכוי וחיוב בין חשבונות בנק. אין צורך "ליצור עודף" או לפצל לסכומים נפרדים. אפשר לשלוח כל סכום (עד מלוא היתרה) ויתרת השולח פשוט תקטן בהתאם. גישה זו מפשטת מאוד את ההבנה והשימוש: המשתמש רואה בארנק שלו מספר חשבון (כתובת) עם יתרה נוכחית של ETH, וכל עסקה משנה ערך זה.
חשבון יכול גם להחזיק קוד (במקרה של חוזה) ואז ההתנהגות שלו מונעת על ידי הקוד (למשל, טוקן חכם שומר מפתחות מיפוי של בעלי יתרות). עבור משתמש רגיל, אין הבדל ויזואלי בין כתובת חשבון רגיל לכתובת חוזה, שתיהן בפורמט 0x…42 תווים. ההבחנה היחידה היא שכתובת חוזה נוצרת על ידי פריסה (deployment) של חוזה, ויש לה בדרך כלל היסטוריית "Contract Creation" הנראית בסייר בלוקצ'יין.
כתובת אתריום סטטית ויחידה לארנק: נהוג לעשות שימוש חוזר באותה כתובת לקבלת מספר רב של תשלומים, מכיוון שאין עניין של כתובת שינוי או יתרונות פרטיות בפיצול היתרה – ממילא כל היתרה בחשבון חשופה בבלוקצ'יין (זו אחת הפשרות, פרטיות נמוכה יותר, שכן יתרות חשבונות גלויות בקלות). למעשה, ארנק את'ריום טיפוסי (למשל MetaMask) יציג כתובת חשבון אחת עיקרית לכל חשבון שנוצר, והמשתמש יכול ליצור חשבונות נוספים לפי צורך (למשל להפרדת כספים), אבל אין הפקה של "כתובת חדשה לכל עסקה" כפי שבביטקוין. יש ארנקים דטרמיניסטיים (HD) גם באת'ריום, אך שם הם משמשים יותר לניהול מספר חשבונות מבוססי סיד יחיד, ולא להחלפת כתובת תדיר. בקיצור, כתובת את'ריום היא סטטית ומתפקדת כמספר חשבון קבוע, שהיתרה שלו משתנה לאורך זמן.

עסקת את'ריום – מבנה, עמלות ואימות:
עסקה באת'ריום מכילה את השדות הבאים: כתובת מקור (From – הנגזרת מהחתימה, כי השדה אינו מופיע מפורשות אלא מחושב מהחתימה), כתובת יעד (To – שאליה נשלחים כספים או הקריאה לחוזה), סכום הנשלח (Value, למשל ב-ETH או 0 אם רק קריאת חוזה), nonce (מונה עסקאות של חשבון השולח, למניעת שידור כפול וסידור עסקאות), ומידע נוסף הקשור לעמלות הרשת – הגז. באת'ריום, כל פעולה ברשת דורשת Gas שהוא יחידת חישוב. לכל עסקה השולח מציין גבול גז (Gas Limit) ומחיר גז (Gas Price) או במנגנון העמלות החדש EIP-1559 מציין עמלת בסיס ורצוי טיפ למאמתים. התשלום בפועל על העסקה הוא צריכת הגז בפועל כפול עלות הגז. שליחת ETH פשוטה למשל צורכת 21,000 גז באופן קבוע. העמלה נגבית תמיד במטבע הרשת – ETH – ונשרפת בחלקה (במנגנון העמלות החדש) וחלקה הולך למאמת. עובדה זו חשובה: כדי לשלוח עסקת את'ריום או אפילו לשלוח טוקנים (ERC-20 וכו') יש צורך להחזיק מספיק ETH בחשבון לכיסוי העמלה. לאחר קביעת שדות העסקה, הארנק חותם דיגיטלית על העסקה באמצעות המפתח הפרטי של חשבון השולח (EOA). החתימה (המורכבת מהפרמטרים r,s,v ב-ECDSA) משמשת את הצמתים כדי לחלץ ממנה את המפתח הציבורי, וכך לזהות איזה כתובת שלחה את העסקה ולאמת שהעסקה אושרה כדין. העסקה המשודרת עוברת אימות בכל צומת: בודקים שהחתימה תקפה, שה-nonce תואם (כלומר זו העסקה הבאה בתור מחשבון השולח), שיש מספיק יתרת ETH בחשבון השולח לכיסוי הסכום והעמלה, ושהשדות תקינים. צומת מאמת גם את כמות הגז הדרושה ע"י ביצוע סימולציה של הרצת העסקה (במיוחד חשוב בקריאת חוזה), אם צוין Gas Limit נמוך מדי העסקה תיכשל, ואם גבוה מדי פשוט יוחזר העודף. עסקה תקינה מוכנסת למברכת הזיכרון וממתינה לאישור. ברשת את'ריום (לאחר המעבר ל-Proof of Stake) נוצרים בלוקים בערך כל 12 שניות, כך שעסקה טיפוסית תאושר (כלומר תופיע בבלוק) חצי דקה עד כמה דקות מרגע השידור, בהתאם לעומס ולגובה העמלה ששולמה. אימות סופי (finality) מושג בתוך כמה דקות (לאחר ~64 בלוקים ברשת פוסט-מרג'). מבחינת פורמט הכתובת בעסקה, כתובת השולח כאמור לא נכללת בגלוי אלא מתקבלת מהחתימה, והכתובת הנמען היא חלק מהנתונים. כתובת יכולה להיות ריקה (בעת פריסת חוזה חדש, אין נמען אלא נוצרת כתובת חוזה חדשה באופן שנקבע ע"י כתובת השולח והnonce של העסקה).

פתיחת כתובת וניהול ארנק באת'ריום:
יצירת ארנק את'ריום נעשית בדומה לביטקוין – הפקת מפתח פרטי (לרוב באמצעות סיד – רצף 12/24 מילים). ניתן להשתמש בארנקי תוכנה (כמו MetaMask בדפדפן, Trust Wallet בנייד, או ארנקי דסקטופ) או בארנקי חומרה (Ledger, Trezor וכו'). הארנק יראה לך את כתובת ה-0x שלך שבה תשתמש לכל הפעולות. שימוש חוזר בכתובת הוא מקובל ושגרתי, במיוחד כשמדובר באינטראקציה עם חוזים חכמים – למשל, אם נרשמים לאפליקציית DeFi, היא מזהה את המשתמש לפי כתובתו הקבועה. הדבר נוח אך כאמור חושף את מלוא הפעילות והיתרה באותה כתובת לכל המעוניין (ניתן לעקוב ב־Etherscan אחר כל תנועה). משתמשים מתקדמים לפעמים מחלקים פעילות בין מספר חשבונות (למשל חשבון עיקרי, חשבון נוסף לטוקנים מסוימים וכד'). שליחת Ether או טוקנים: כאשר משתמש שולח ETH, עליו לבחור עמלת Gas. ארנקים כמו MetaMask מציעים מדרג (איטי/בינוני/מהיר) או מאפשרים התאמה אישית. בזמן עומס, העמלות עלולות להיות גבוהות מאוד (ידוע שבשיאי שימוש דמי הגז יכולים להגיע לעשרות דולרים ואף יותר עבור פעולה מורכבת). חוויית המשתמש נפגעת מעט במצבים כאלה, ולכן צמחו רשתות חלופיות ופתרונות קנה מידה. בכל מקרה, לאחר הגדרת הסכום והעמלה, המשתמש יאשר את העסקה ויחתום עליה (בארנק חומרה יהיה עליו לאשר בלחיצה פיזית, ותוצג הכתובת, הסכום והעמלה לאימות). קבלה של Ether: פשוט משתפים את כתובת ה-0x שלך עם המשלם. בניגוד לביטקוין, אין צורך לייצר כתובת חדשה כל פעם – ואכן אם המשתמש נותן את אותה כתובת למספר גורמים, כולם ישלחו לאותו חשבון. הדבר מקל על המעקב מצד המשתמש (רואה את כל ההפקדות במקום אחד). אך מבחינת פרטיות, זה חושף שכל אותן הפקדות הגיעו לאותו אדם. במידת הצורך, אפשר כמובן לייצר כתובת חדשה בארנק (למשל, MetaMask מאפשר "Create Account" ויתקבל חשבון חדש עם כתובת שונה תחת אותו סיד).

ריפל (XRP)

• שוב: הארנק מחזיק מפתח פרטי לכתובת r....
• היתרה מתנהלת כחשבון, אבל בניגוד לאת'ריום – יש גם דרישות רזרבה ותגים.
• הכתובת דורשת מימון ראשוני כדי להיות פעילה.

XRP (Ripple) – כתובות, חשבונות ומודל ספר חשבונות ייחודי

XRP Ledger (הידוע גם כ-Ripple ledger) הוא פרוטוקול בלוקצ'יין מבוזר שהושק לראשונה ב-2012, עוד לפני את'ריום, במטרה לייעל תשלומים חוצי-גבולות. בניגוד לביטקוין, ריפל נועד מראש להיות מהיר מאוד ובעל עמלות זעירות, כדי לשמש בנקים ומוסדות. מנגנון הקונצנזוס של XRP אינו כרייה או הוכחת החזקה, אלא אלגוריתם קונצנזוס מבוסס הצבעת מאמתים (Validator Nodes) ברשימה ייחודית (Unique Node List). כתוצאה, זמן אישור בלוק (הנקרא Ledger בספר החשבונות של XRP) הוא סביב 3-5 שניות בלבד, ללא צריכת אנרגיה מאסיבית. המטבע המקורי ברשת הוא XRP. רשת XRP Ledger משתמשת אף היא במודל חשבונות (Account-based) – כלומר, לכל כתובת יש יתרת XRP ומשאבי רשת המשויכים אליה, בדומה למודל של את'ריום (אך הפרוטוקול שונה כמובן). המיקוד הוא בתשלומים – XRP אינו מיועד להרצת חוזים חכמים כללים (יש פונקציות מוגבלות כמו תשלומים מותנים, אוטומציות בסיסיות), אך הוא מאפשר הנפקת נכסים (Issued Currencies) ושערי חליפין פנימיים. XRP ככלי להעברת ערך.

מבנה כתובת XRP והחשבון ברשת Ripple:
כתובת בחשבון XRP מזוהה באמצעות פורמט ייחודי המבוסס על Base58Check (בדומה לביטקוין). כתובות קלאסיות של XRP תמיד מתחילות באות r קטנה, ולאחריה רצף המורכב מאותיות וספרות (למעט תווים שנראים דומים כמו 0, O, I, l – אלו לא נכללים כדי למנוע בלבול). אורך הכתובת הוא בין 25 ל-35 תווים. הכתובת מתקבלת על ידי Hash של המפתח הציבורי (באמצעות SHA-256 ו-RIPEMD-160) ואז קידוד Base58 עם גרסה וביקורת. למעשה, הכתובת היא ייצוג מקוצר של מפתח ציבורי ראשי (Master Public Key) של החשבון. כדי לשלוח עסקה מחשבון XRP יש צורך במפתח פרטי התואם (הנקרא "secret key" או "master key"), או במצב של חשבון רב-חתימה, שילוב של מספר מפתחות לפי הגדרות החשבון. פורמט מיוחד נוסף שקיים בריפל הוא כתובת מסוג X-Address – אלו כתובות שמתחילות ב-X (לרשת הראשית) או T (לרשת מבחן), והן מכילות בתוכן גם את תג היעד (Destination Tag) מקודד בבסיס32. הX-address נוצר כדי לאפשר ייצוג חד-ערכי של חשבון+תג בערך יחיד, בעיקר לשימוש בבורסות ושירותים כדי למנוע בלבול. עם זאת, ברמת הפרוטוקול כתובות ה-X אינן משמשות ישירות – צומת הרשת מתרגם אותן חזרה לכתובת קלאסית ותג בנפרד. לכן, ברוב המקרים נשתמש כאן בפורמט הקלאסי (r…).

תג יעד (Destination Tag): זהו מאפיין ייחודי ברשת XRP (וגם במטבעות מבוססי חשבון אחרים כגון XLM), מכיוון שבורסות ורבים מהמשתמשים מפעילים חשבון יחיד שמשותף למספר לקוחות, הם מבדילים כל הפקדה באמצעות מספר תג. התג הוא שדה אופציונלי בעסקת תשלום, המשמש כמעין הערה המספרת למקבל מי הלקוח הסופי שאליו לייחס את הכספים. עבור משתמש פרטי עם ארנק משלו, לרוב אין צורך בתג (ניתן להשאיר ריק). אך בשולח XRP לבורסה או שירות יש לספק גם את כתובת ה-XRP של הבורסה וגם את התג הייחודי שניתן לך, אחרת הכספים יגיעו לחשבון הכללי ולא יזוהו כשלך. כאמור, פורמט X-address נועד לאחד את שניהם למחרוזת אחת (כך שאי אפשר "לשכוח" את התג).

דרישות חשבון ויתרה מינימלית:
XRP Ledger, כדי למנוע יצירת חשבונות ספאם, מחייבת שכל חשבון קיים יחזיק יתרת מינימום שאינה ניתנת למימוש (Reserve). זוהי כמות XRP ש"נעולה" בחשבון כתנאי לקיומו. בעבר (עד 2021) הבסיס היה 20 XRP, אחר כך הופחת ל-10 XRP, ונכון להיום יתרת הבסיס הנדרשת לחשבון היא 1 XRP בלבד. המשמעות היא שכאשר פותחים חשבון חדש יש לשלוח לפחות 1 XRP כדי להפעיל את החשבון. XRP זה נשאר שמור ואי אפשר להעביר אותו לאחרים כל עוד החשבון קיים (אם כי אפשר להשתמש בו לתשלום עמלות ברשת במקרה הצורך). בנוסף לבסיס, ישנו Reserve נוסף עבור אובייקטים שבבעלות החשבון (Owner Reserve) – למשל אם החשבון מחזיק כניסה בספר (כמו קו אשראי/Trust Line, הצעת חליפין, וכו'), כל אחד מוסיף כ-0.2 XRP ליתרה הנדרשת. אך אם לא משתמשים בפונקציות אלו, רק 1 XRP מספיק. בעת סגירת חשבון (Feature שהתווסף בריפל) ניתן לשחרר מחדש חלק מהסכום השמור. אך בפועל, יש להתייחס לסכום זה כפיקדון קבוע. לכן, משתמש שפותח מספר חשבונות XRP יצטרך לפזר ביניהם את יתרות המינימום.
גודל העמלות ברשת מזערי: עמלת עסקה טיפוסית היא 0.00001 XRP (עשר אלפיות של סנט אמריקאי בערך) הנשרפת ברשת. העמלה אינה תלויה בסכום (דומה לביטקוין/את'ריום בכך, אך בסדר גודל נמוך בהרבה) אלא רק בעומס, בעת עומס עמלה בסיסית עולה מעט כדי למנוע ספאם, אך עדיין חלקיק ה-XRP.

מבנה עסקה ב-XRP ואימות:
עסקת XRP (מסוג Payment רגיל) כוללת את השדות: כתובת השולח (Account), כתובת הנמען (Destination), סכום (Amount), עמלה (Fee) ו-Sequence. השדה Sequence הוא כמו Nonce – הוא נספר החל מ-1 ועולה בכל עסקה שמשדר החשבון. עסקה תקפה רק אם המספר שלה תואם בדיוק לספרור החשבון (כלומר, אי אפשר לדלג על מספר או לבצע עסקאות מחוץ לסדר – זה מגן מכפילויות). אם השתמשנו ב-Ticket במקום (שיטה מתקדמת), ה-Sequence עשוי להיות 0 והשליטה בסדר ע"י ה-Ticket. בנוסף יש שדה אופציונלי DestinationTag (במסגרת סוג העסקה Payment) בשביל תג יעד, אם נדרש. עסקת XRP נחתמת באמצעות המפתח הפרטי של השולח, והחתימה (שדה TxnSignature) יחד עם השדה SigningPubKey (המפתח הציבורי בקוד הקס) מצורפים לעסקה. כל צומת ברשת הריפל מוודא: החתימה תקפה למפתח הציבורי, שהחשבונות הן קיימים ולשולח יתרה מספקת (שימו לב: לא מספיק כיסוי סכום בלבד, חייב להישאר גם מעל הרזרבה), ושה-Sequence תואם לחשבון. מנגנון הקונצנזוס של Ripple (RPCA) דורש שרוב מיוחסת (supermajority, למשל 80%) של המאמתים יראו את העסקה כתקפה וכדאית להכנסה ללדגר. ברגע שיש הסכמה מספקת, העסקה נכנסת ללדגר הסופי הבא תוך כמה שניות. לאחר אישור העסקה, היתרות מתעדכנות: מחשבון השולח יורד הסכום (ועמלה זעירה נגרעת לצמיתות מהרשת), ובחשבון המקבל עולה הסכום (אם החשבון לא היה קיים – כעת הוא נוצר ופעיל). יתרת המינימום אצל המקבל צריכה להיות מובטחת: אם נשלח פחות מ-1 XRP לחשבון חדש, העסקה תיכשל כי לא תפעיל את החשבון. לכן, פעמים רבות ממליצים לשלוח לפחות 10-20 XRP לפתיחת חשבון חדש כדי שיהיה גם רזרבה וגם סכום להשתמש בו. שדה ה-Flags בעסקה (אם יש) מאפשר הגדרות מיוחדות אך אינו נפוץ בתשלומים רגילים. מבחינת פורמט הכתובות בעסקה – כתובות השולח והנמען הן בפורמט הרגיל (הרשת עצמה עובדת עם מזהה חשבון בינארי 160-bit, אך מוצגת כ-rString). לעסקת XRP יש גם מזהה ייחודי שהוא Hash256 של הנתונים (בדומה למזהה TXID בביטקוין).

יצירת חשבון XRP וארנק:
כדי לפתוח חשבון XRP חדש, יש ליצור זוג מפתחות (ניתן לעשות זאת באופן לא מקוון או באמצעות אפליקציית ארנק ייעודית). דוגמאות לארנקי תוכנה פופולריים ל-XRP: ארנק Xumm (יישום נייד המפותח בקהילה, מאוד מקובל בקרב משתמשי XRP), כמו גם ארנקים רב-מטבעיים (Atomic Wallet, Trust Wallet תומכים ב-XRP). גם ארנקי חומרה מובילים כמו Ledger ו-Trezor (דגמים חדשים) תומכים ב-XRP – למשל Ledger Live מאפשר לנהל XRP, וכן ניתן להשתמש בארנק חומרה דרך Xumm או דרך ממשקי צד שלישי. לאחר קבלת המפתח הסודי (המפתח הפרטי בפורמט המיוחד של ריפל, המתחיל ב־s, או כמילות סיד בהתאם לארנק), המשתמש צריך לממן את החשבון. אם אין ברשותו חשבון אחר, עליו לבקש ממישהו לשלוח לו לפחות 1 XRP לכתובת החדשה (בעבר 10–20). אפשרות אחרת היא להשתמש בבורסה – לשלוח ממנה XRP לחשבון החדש (שוב, לפחות רזרבה מינימלית). מרגע שנקלטה העסקה הראשונה והחשבון הופיע בלדגר, הוא פעיל ויכול לשלוח הלאה. ממשקי המשתמש לרוב מסתירים את עניין הרזרבה – למשל Xumm יראה לך ש-X XRP "מוחזק כרזרבה" ויתרה זמינה בנפרד. כאשר אתה שולח XRP, הארנק יוודא שאינך מוריד את היתרה מתחת ל-1 XRP הנדרש. זהו שיקול ייחודי ב-XRP שלמשתמשי ביטקוין/את'ריום אין: לא ניתן לרוקן חשבון XRP לחלוטין (אלא אם סוגרים אותו).

חוויית המשתמש ויתרונות/חסרונות:
הארנקים של XRP לרוב פשוטים לשימוש כארנקי ביטקוין/את'ריום. עבור משתמש רגיל, ההבדל הבולט הוא הצורך לשמור תמיד קצת XRP נעול בחשבון. למשל, אם יש לך בדיוק 5 XRP ואתה מנסה לשלוח 5 – העסקה תיכשל כי חייב להישאר לפחות 1. לכן, בפועל משתמש יראה אולי 5 XRP אבל ארנק יגיד לו שרק 4 זמינים להעברה. מבחינת מהירות ושימושיות, XRP הוא אחד המטבעות הידידותיים – תשלום מגיע כמעט מיידית ובעלות זניחה. זו גם הסיבה ששירותים מסוימים של תשלומים חוצי-בנקאיים (כמו ODL של RippleNet) משתמשים ב-XRP כאמצעי גישור.
ארנקי תוכנה מול חומרה: ניתן לשלב בינהם, למשל Ledger Nano יאפשר לאשר תשלומי XRP בביטחה, תוך שימוש באפליקציית Ledger Live או Xumm לשליחה בפועל. Xumm עצמו מספק חוויה ייחודית עם אפשרות לסרוק ברקוד ולחתום באמצעות החומרה. משתמש בחומרה יהנה מאותה אבטחה של שמירת מפתח פרטי מופרד. בהיבט הפרטיות, XRP הוא רשת ציבורית כך שכל חשבון ועסקה חשופים, אך בדומה לאת'ריום, כתובת אחת משקפת את כל יתרת המשתמש. קשה יותר לטשטש פעילות מבלי ליצור חשבונות חדשים (שדורשים רזרבה). בהיבט הפונקציונלי, XRP מציע כמה פיצ'רים מובנים: אפשר לשלוח עסקה מותנית (Check), לפתוח ערוץ תשלום או להגדיר חשבון רב-חתימה מרובה מאשרים.

USDT

• תלוי רשת: אם USDT ברשת את'ריום – זה אותו חשבון כמו ETH (אותה כתובת 0x).
• ב-Tron – כתובת T..., אותו מודל כמו את'ריום.
• ב-Omni – הכתובת בפורמט ביטקוין, אך עם שכבת טוקנים נוספת.
• הארנק פשוט שומר את המפתח הפרטי המתאים לרשת ולכתובת, ומאפשר גישה לנכסים בהתאם.

Tether (USDT) – מטבע יציב רב-שרשרת וכתובות ברשתות שונות

טט'ר (Tether), הידוע בקיצור USDT, הוא מטבע קריפטוגרפי יציב (stablecoin) הצמוד לערך הדולר האמריקאי ביחס 1:1. הרעיון של USDT הוא לאפשר ליהנות מיציבות של דולר במסחר קריפטו, תוך שמירה על מאפיינים של קריפטו (העברה מהירה, אחזקה עצמית וכו'). טט'ר הושק לראשונה בשנת 2014 (כונה אז Realcoin) ומנוהל על ידי חברת Tether Limited. בניגוד למטבעות קודמים שדנו בהם, ל-USDT אין בלוקצ'יין ייעודי משלו. במקום זאת, הוא מונפק על גבי מספר רשתות בלוקצ'יין קיימות כפלטפורמה. כלומר תחת הקונספט שנקרא טוקן – יש חוזה חכם או פרוטוקול שעוקב אחרי הנפקה והעברה של יחידות USDT בתוך רשת נתונה. בתחילת דרכו, USDT הונפק על פלטפורמת Omni שעל רשת ביטקוין, אך בהמשך עבר עיקר הנפח להנפקות על אתריום (תקן ERC-20), טרון (תקן TRC-20), וכן רשתות נוספות (EOS, Algorand, Solana, Polygon, וכו'). נכון ל-2025, רוב תנועת ה-USDT מתרחשת על את'ריום ועל טרון, עם נתח משמעותי גם ברשתות אחרות. הדבר משפיע ישירות על מבנה הכתובות שמשתמשי USDT צריכים להכיר: כתובת USDT תהיה תלויה ברשת שבה הטוקן נמצא.

נפרט את ארבע הפלטפורמות העיקריות של USDT והכתובות המתאימות:

• USDT על ביטקוין (Omni): הגרסה המקורית של טתר פעלה כטוקן בפרוטוקול Omni, שהוא שכבה מעל בלוקצ'יין הביטקוין. הכתובות כאן הן למעשה כתובות ביטקוין רגילות (לרוב בפורמט Legacy או P2SH, המתחילות ב-1 או 3, כי בזמני Omni SegWit לא היה נפוץ). כשטוענים או שולחים USDT ברשת Omni, העסקה טכנית היא עסקת ביטקוין המכילה מידע נוסף בשדה OP_RETURN המייצג את העברת הטוקן. למשל, אם שולחים 100 USDT ב-Omni, תתבצע טרנסקציית BTC עם פלט OP_RETURN שמקודד "שליחה של 100 USDT מכתובת X לכתובת Y", בצירוף פלט קטן לביצוע והעברת העמלה בביטקוין. משום כך, כדי לבצע העברת USDT ברשת Omni, השולח חייב להחזיק גם כמות קטנה של BTC כדי לממן את עמלת העסקה בביטקוין. העמלה נגבית בביטקוין וכרגע יחסית גבוהה (עמלת BTC). יתרון Omni הוא אבטחת ביטקוין, אבל חסרונו במהירות (10 דקות לאישור) ובעמלות גבוהות יחסית. כיום, פחות בורסות וכמעט אף משתמש קמעונאי לא מעדיפים את Omni, מלבד מצבים ספציפיים. אגב, ארנקים המטפלים ב-USDT Omni (כמו OmniWallet הישנה או Coinomi) מראים לך "ארנק ביטקוין Omni", והיתרת USDT בתוכו, לצד יתרת ה-BTC שמשמשת לדמי רשת. כתובות הן כתובות BTC, לדוגמה: 1FoobaR... או 3ABC.... אם תשלח בטעות USDT Omni לכתובת ביטקוין שאינה מנוטרת בפרוטוקול Omni (למשל לארנק שלא תומך בזה), הטוקנים "יישבו" שם עד שיגיע ארנק Omni עם המפתח הפרטי הנכון.
• USDT על אתריום (ERC-20): זהו כיום אחד הגלגולים המרכזיים ביותר. USDT הונפק כטוקן בתקן ERC-20 על רשת את'ריום החל מ-2017. כתוצאה, כתובות USDT כאן הן פשוט כתובות את'ריום (מתחילות ב-0x…). בפועל, USDT הוא חוזה חכם (contract) על את'ריום שמנהל טבלה של יתרות. כל פעולה של העברת USDT היא עסקת אתריום הקוראת לפונקציה transfer בחוזה של Tether, שמעבירה סכום מסוים מחשבון השולח בחוזה לחשבון המקבל. כלומר, אם אליס שולחת 50 USDT על אתריום לבוב, הארנק שלה יבצע עסקת Ethereum מהכתובת 0x של אליס אל כתובת חוזה USDT, עם נתונים המקודדים "העבר 50 יחידות לכתובת 0xBob". כתובת היעד (To) של העסקה הזו היא חוזה USDT, אבל באותה עסקה יש גם משתנה של כתובת בוב בתוך הנתונים. החוזה ירשום את השינוי ביתרות. המשמעות למשתמש: שליחת USDT ברשת את'ריום דורשת להחזיק ETH לעמלה (כמו כל עסקה באתריום). העמלה יכולה להיות משמעותית אם הרשת עמוסה. אך היתרון הוא ש-USDT ERC-20 נהנה מכל האקוסיסטמה של את'ריום – ניתן לשמור אותו בכל ארנק את'ריום סטנדרטי, לשלוח בין אינספור בורסות, ולהחליף בקלות בחוזים חכמים אחרים (כמו DEXes). הכתובת כאמור היא 0x – אותה כתובת ה-ETH של המשתמש. אם יש לך כבר ארנק את'ריום, הוספת USDT היא רק עניין של "להוסיף טוקן" – אין כתובת נפרדת. בעת קבלת USDT ERC20, השולח רק צריך את כתובת האתריום שלך (0x…). אם שולחים USDT ERC20 לכתובת אתריום שלך, הוא יגיע (בהנחה שאתה צופה בו בארנק). אם שולחים בטעות USDT ERC-20 לכתובת שאינה אתריום (נניח לכתובת Tron) – הכסף יאבד כי אלה רשתות שונות לגמרי. חשוב: יש לשים לב לשלוח USDT ברשת המתאימה לכתובת. בורסות בדרך כלל יאפשרו משיכה ברשת מסוימת (ERC20, TRC20 וכו'), ואם תשלח לרשת אחרת – הכסף לא יופיע.
• USDT על טרון (TRC-20): טרון היא בלוקצ'יין שנוצרה ב-2017 (על בסיס קוד דומה לאתריום במובנים רבים) עם דגש על עמלות נמוכות ותעבורה גבוהה. ב-2019 החלו להנפיק USDT גם על טרון כטוקן בתקן TRC-20 (שמקביל ל-ERC-20 אבל לטרון). כתובות טרון נראות אחרת: הן מתחילות ב-T גדול ואחריו רצף Base58. הדמיון לביטקוין אינו מקרי – טרון אימצה מבנה כתובות דומה (עקום ed25519, base58check עם אות ראשונה T המעידה על רשת Tron mainnet). דוגמה: TXYZ... (כתובת Tron). עבור המשתמש, USDT על טרון משמעו שאתה משתמש בארנק Tron. אם יש לך לדוגמה ארנק TronLink או ארנק בחילוף תומך Tron, תהיה לך כתובת Tron (שמייצגת חשבון Tron, עם יתרת TRX וכו') – ובאותה כתובת יופיעו גם הטוקנים שלך כמו USDT. שוב, בדומה לאתריום, כתובת אחת מייצגת את כל הטוקנים באותו חשבון. ההבדל המרכזי הוא בעלות: טרון מציעה עמלות זולות משמעותית. בפועל, הועלתה הפופולריות של USDT-TRC20 כי שליחתו כמעט חינמית ומהירה (כמה שניות, בדיוק כמו שליחת TRX). כדי לשלוח USDT ב-Tron, יש צורך ב-TRX (מטבע הרשת) עבור עמלה, אך העמלה היא קטנה (הרבה פעמים פחות מ-1 טרון, ויש מודל של משאבי רוחב פס שיכול לאפס עלות עד גבול יומי מסוים). כתובות Tron מתחילות ב-T וזה סימן הזיהוי. כיום, מרבית הבורסות והארנקים תומכים במשיכת USDT ב-TRC20, ולעיתים אף מעודדים זאת בשל העלות הנמוכה. לדוגמה, אם משתמש רוצה להעביר \$100 USDT בין בורסות, בחרת TRC20 תחסוך עמלות רשת משמעותיות (של סנטים בודדים) לעומת ERC20 שעלול לעלות דולרים רבים. מבחינת אמון וביזור, Tron מנוהלת על ידי 27 "סופר נציגים" (מסוג של DPoS) ויש שטוענים שהיא רשת ריכוזית יחסית, אבל מבחינת חוויית משתמש – היא יעילה מאוד לתשלומים.
• USDT ברשתות נוספות: אם כי פחות נפוץ לשימוש המוני, כדאי לדעת שטתר קיים גם על: EOSIO (EOS) – כתובות EOS (שם חשבון קצר), Algorand (ALGO) – כתובות Algo, Solana (SOL) – כתובות בסגנון Solana (בסיס58 של 32 bytes, נראות אקראיות), Binance Smart Chain (BSC) – כתובות 0x (כי BSC תואמת EVM, רבים מתבלבלים בינה לבין את'ריום), ועוד. לכל אחת פורמט הכתובת שלה והארנק שלה. ברוב המקרים, ארנקים רב-שרשרת כמו Trust Wallet או Coinomi יתמכו במספר רשתות.

ניהול ארנק USDT – יצירה ואחסון:
כיוון ש-USDT אינו רשת עצמאית, "פתיחת חשבון USDT" משמעו פתיחת ארנק ברשת הרצויה. למשל, כדי להשתמש ב-USDT ERC20, פתח ארנק את'ריום (תקבל כתובת 0x). כדי להשתמש ב-USDT TRC20, פתח ארנק Tron (תקבל כתובת T…). עבור משתמש הקצה, פעמים רבות אין צורך לפתוח באופן עצמאי – אם יש לו כבר ארנק את'ריום, הוא כבר מוכן. אבל מי שרוצה להעביר לעלות נמוכה, יבין שכדאי ליצור ארנק Tron ולהשתמש בו. רבים משתמשים בבורסות או שירותים שמטפלים עבורם ברשת (למשל, שולחים מ-Binance ל-Bitfinex דרך Tron כי זה מהיר וזול). ארנקי חומרה: Ledger ותוכנותיו תומכים גם ב-Ethereum (עם טוקני ERC20) וגם ב-Tron. לדוגמה, Ledger Live נכון ל-2025 תומך ב-ERC20 USDT תחת חשבון את'ריום, ותומך גם בניהול USDT-TRC20 דרך אינטגרציה (אפשר להוסיף חשבון Tron). Trezor תומך ב-ERC20 אך לא בטRon ישירות (נדרש ממשק צד שלישי אם רוצים Tron). בכל אופן, ניתן לשמור USDT במגוון רחב של ארנקים, אך חשוב מאוד להשתמש בארנק שתומך ספציפית בסוג ה-USDT שיש לך. אם תחזיק USDT ERC20 בארנק את'ריום רגיל – מצוין. אך אם מישהו ישלח לך USDT-TRC20 לאותו כתובת 0x (שזה בכלל רשת אחרת), לא תראה אותם כי הם בכלל לא הגיעו לאתריום אלא לכתובת דומה בטרון (סיטואציה נפוצה ומצערת).

העברת USDT – חוויית משתמש והשוואה:
נבחן תרחיש יומיומי: עליך להעביר 1000 USDT לחבר. אם שניכם מסכימים על הרשת, תוכלו לבחור:

ב-Ethereum ERC-20: תעתיק את כתובת 0x של החבר, תפתח את ארנק את'ריום שלך (נניח MetaMask), תבחר לשלוח טוקן USDT, תזין 1000 ותאשר. תצטרך לוודא שיש לך מספיק Ether לשלם עמלה. זמן ההגעה תלוי ברשת (כדקה או יותר), והחבר יראה את 1000 USDT בחשבונו אחרי אישור. עמלה משוערת יכולה להיות נניח 2–5\$ (תלוי בעומס).

ב-Tron TRC-20: תעתיק את כתובת Tron של החבר (T…), בארנק Tron שלך תבחר USDT (ברשת Tron), שלח 1000. ודא שיש לך נניח 1 TRX לפחות לעמלה. זה יעלה אולי \$0.01, ויגיע בתוך ~5–10 שניות.

ב-Omni (BTC): תעתיק כתובת ביטקוין של החבר (אם הוא נתן ספציפית כתובת שמיועדת ל-USDT Omni), ואז תצטרך להשתמש בארנק שתומך בזה, למשל OmniWallet או Coinomi. תשלח 1000, לוודא שיש לך מספיק BTC (אולי כמה דולרים) בעמלה. זה יכול לקחת 10–30 דקות להגיע (6 אישורים לביטחון). העמלה אולי \$1–\$10 תלוי בעומס ביטקוין. כיום, זה כנראה לא הבחירה הראשונה, אך עדיין אפשרית.

ב-רשת אחרת (נניח Solana): אם שניכם מכירים, אפשר על סולנה – זה יהיה מהיר וזול (אגורות) אך מצריך כתובת Solana ותמיכה מתאימה.

מכך מובן ש-Tron הפך מאוד פופולרי להעברת USDT יומית בשל השילוב של מהירות ועלות מזערית. למעשה, נכון ל-2025, נפח העסקאות היומי של USDT על Tron מתחרה ואף עולה על זה שבאת'ריום, למרות שאת'ריום הייתה פופולרית קודם. ארנקים ובורסות לעיתים מציגים למשתמש ישירות אופציה לבחור את הרשת (ERC20, TRC20, Omni וכו'). משתמש צריך להבין שאלה לא סתם "רשתות" אלא בלוקצ'יינים שונים לגמרי – טעות בבחירה עלולה לגרום לאובדן, או לכל הפחות לטרחה של פנייה לתמיכה. לשמחתנו, יותר שירותים היום תומכים בכמה סוגי USDT כדי להקל.

סיכום והשוואה

לסיכום, ארבעת הנכסים שבחנו מייצגים גישות שונות לניהול כתובות וחשבונות בקריפטו: ביטקוין מציג את מודל ה-UTXO עם כתובות מתחלפות ו"יתרות במטבעות" – מודל שמציע פרטיות מוגברת אך דורש התמצאות בטכניות כמו כתובות שינוי וניהול פלטים. את'ריום עבר למודל חשבונות שבו הכתובת היא קבועה והיתרה מתעדכנת ישירות – מה שמפשט שימוש ומאפשר חוזים חכמים מורכבים, במחיר של פרטיות פחותה ועומסים אפשריים. XRP גם פועל במודל חשבונות אך עם התאמות משלו (רזרבה, תגי יעד) ומתמקד בתשלומים מהירים מאוד ובעלות זניחה – מה שנותן חוויית בנק מהדור החדש בתוך קריפטו. USDT ממחיש את הרעיון שטוקן יכול "לרכוב" על כמה בלוקצ'יינים: הכתובת שלו תהיה תלויה בבחירת הרשת, ומודל הניהול שלו נגזר מאותה רשת (באת'ריום – כחשבון, ב-Tron – חשבון, ב-Omni – UTXO תחתי עם שכבת חשבון עליונה).

מבחינת חוויית המשתמש היומיומית:

בביטקוין, משתמשי ארנק תוכנה לרוב לא יתעסקו ישירות עם UTXO, אך יראו כתובות חדשות לכל בקשת תשלום. משתמשי ארנק חומרה יאשרו גם כתובות שינוי. תכנון העמלות חשוב, והעסקאות אינן מיידיות.

באתריום, למשתמש יש כתובת אחת עיקרית. השימוש פשוט: שלח/קבל ללא תג, אך יש לשמור ETH לעמלות. בארנק חומרה אישור העסקה מציג כתובת יעד וסכום. חוויה חלקה כל עוד דמי הגז נמוכים; בזמן עומס, המשתמש מתוסכל מעלות ואף מעסקאות שנתקעות אם לא שולמה עמלה מספקת.

ב-XRP, החוויה דומה לבנק מהיר: מזינים כתובת ואולי תג, שולחים ומייד מגיע. אין דאגת עמלה (כמעט), אבל כן צריך לזכור שתמיד יש 1 XRP נעול בחשבון – כלומר לא ניתן לרדת לאפס. ארנקי חומרה נתמכים גם כאן והאישור די פשוט (כתובת וסכום).

ב-USDT, החוויה תלויה בבחירה: אם ברשת Tron – זה מהיר וזול כ-XRP, אם באתריום – איטי ויקר כאת'ריום, אם בביטקוין Omni – איטי כבטקוין. לכן משתמש ממוצע חייב להבין את האפשרויות. המגמה שרואים: אנשים מעבירים USDT ברשת Tron בשביל פעולות יומיומיות וכך נהנים ממהירות ועמלה זניחה, ועוברים לאתריום כשצריך אינטראקציה חוזית (DeFi). בארנקי תוכנה, לפעמים נדרש לבחור מרשימת רשתות בעת שליחה; בארנקי חומרה – יראו זאת כחשבונות נפרדים.

ההבדלים הללו חשובים במיוחד למשתמשים ולמפתחים כאחד. מבחינה טכנולוגית, הם משקפים החלטות עיצוב: ביטקוין הדגיש בטיחות ופשטות של "מטבעות דיגיטליים" ולכן UTXO; את'ריום הדגיש גמישות ולכן חשבונות וחוזים; XRP התמקד ביעילות ולכן גם מודל חשבונות אך עם מנגנוני רזרבה ואימות שונה; USDT ממנף תשתיות קיימות כדי לספק ערך יציב, ומאלץ אינטגרציה רב-מערכתית. במבט קדימה, ייתכן שטרנדים כמו Account Abstraction באתריום או שרשראות צד בביטקוין יטשטשו מעט הבדלים – אך נכון להיום, הבנת ההבדלים בין כתובות וחשבונות בכל מטבע היא מפתח לשימוש נכון ובטוח בקריפטו.