בבסיס הכלכלי של הביטקוין, כל הביטקוינים שמופקים בכרייה מצטרפים להיצע החדש. בספטמבר 2025, למרות הקושי הגבוה, כמקובל בכרייה, היצע חדש ממשיך להיכנס, אבל בקצב שמוגבל על ידי תגמול הבלוק שנחתך כבר ב־2024. כמות המטבעות החדשים שנוצרים בכל יום (כלומר ההיצע החדש) היא קבועה ומתוכנתת מראש, ולא מושפעת משינויים בביקוש. מכאן הביטוי ״היצע קשיח״ כי אי־אפשר להגדיל אותו או להקטין אותו כמו שממשלות או בנקים עושים עם כסף רגיל. כשהביקוש תנודתי (עולה ויורד), אבל ההיצע נשאר מוגבל ובלתי גמיש, המחיר נוטה להשתנות בצורה חדה יותר.
תגמול הבלוק הוא כמות הביטקוינים שכורה מקבל בכל פעם שהוא מצליח לכרות בלוק חדש בבלוקצ'יין. זהו למעשה המנגנון שבאמצעותו נוצרים ביטקוינים חדשים ומוזרמים למחזור. בתחילת הדרך, כשביטקוין הושק ב־2009, תגמול הבלוק עמד על 50 ביטקוין לכל בלוק. מאז, לפי הפרוטוקול, כל כ־4 שנים מתרחש אירוע שנקרא “הלווינג” (Halving) שבו תגמול הבלוק נחתך בחצי. כך שמ־50 הוא ירד ל־25, אחר כך ל־12.5, ל־6.25, ובאפריל 2024 הוא שוב נחתך ל־3.125 ביטקוין לבלוק.
המשמעות של זה היא שההיצע החדש של ביטקוין הולך וקטן עם הזמן, עד שבשנים סביב 2140 לא יישארו יותר ביטקוינים לכרות, כל 21 מיליון המטבעות כבר יהיו במחזור. לכן תגמול הבלוק הוא גורם מפתח בכלכלה של ביטקוין: הוא משפיע ישירות על שכר הכורים, על הקצב שבו מטבעות חדשים נכנסים לשוק, ועל הלחץ ההיצעי (supply pressure). ככל שהתמריץ קטן, רק כורים יעילים מאוד עם ציוד מתקדם וחשמל זול יישארו רווחיים, בעוד ששחקנים פחות יעילים יפסיקו לכרות, מה שמאזן את רמת הקושי והביזור של הרשת לאורך זמן.
נתון מעניין נוסף הוא שמלאי הביטקוין שנמצא בבורסות מרכזיות (כלומר מטבעות שמוכנים למכירה מהירה) ירד לרמה הנמוכה ביותר בשש שנים. זה מצביע על כך שמשקיעים מעדיפים להחזיק ולא למכור, וכך הלחץ המכירה הפוטנציאלי קט, מה שמגביר את הדומיננטיות של היצע חדש ומרכזי יותר בהתפתחות המחיר.