Hacking

ניתן לתאר פריצה כפעולה שמטרתה לפגוע או לתמרן התקני או מערכות חישוביות על ידי מציאת חולשות לבדיקה או ניצול. פריצה נעשית למטרות וסיבות אידיאולוגיות שונות, כגון מימון טרור, הלבנת הון והתחמקות מסנקציות. לדוגמה, קבוצת לזרוס הידועה לשמצה, שגנבה מיליארדי מטבעות קריפטוגרפיים, נחשבת ליחידת פריצה צפון קוריאנית.
ישנם סוגים שונים של פריצה, חלקם לטובת הכלל ואחרים למטרות פליליות ופושעות יותר:

"פריצה בכובע לבן" (white hat hacking) שואפת לשפר את האבטחה על ידי מציאת ותיקון פגיעויות במערכות, בעוד ש"פריצה בכובע שחור" (black hat hacking) שואפת לתקוף מערכות למטרות בלתי חוקיות. הסוג השלישי הוא "פריצה בכובע אפור", שתוקף גם מערכות באמצעים לא קונבנציונליים או לא אתיים, אך אינו מיועד למטרות זדוניות.

דוגמה לפריצה בכובע לבן (white hat) לאחרונה היא הפריצה של Poly Network, פרוטוקול חוצה רשתות, בשווי 612 מיליון דולר. ימים ספורים לאחר השוד, ההאקר בכובע לבן הודיע ​​על החזרת הכספים וכינה את עצמו "אגדה נצחית".

שוד "כובע שחור" שנעשה לאחרונה הוא הפריצה של 90 מיליון דולר מבורסת Liquid היפנית, שם נגנבו כספים מארנקים חמים שלהם – גשר בין הארנקים החמים שלהם המחוברים לאינטרנט לארנקים קרים לא מקוונים.
לפריצה יש חשיבות מיוחדת בחקר, תכנון וניצול של מטבעות קריפטוגרפיים, שכן הנחת היסוד של בלוקצ'יין היא לעזור למשתמשים לבחור שלא להשתמש במערכת המסורתית ובנכסיה.
האקרים הרסו זה מכבר את תעשיית הקריפטו, וגונבים מיליארדי דולרים מדי שנה מבורסות, שירותי משמורת ומשתמשי תוכנות ארנקים ששומרים את נכסיהם ב"ארנקים חמים" המחוברים לאינטרנט.
כמה מהפריצות הבולטות ביותר בהיסטוריה של הקריפטו הן Mt. Gox (2014), Coincheck (2018) ו-Bitfinex (2019). האקרים משתמשים לעתים קרובות בתוכנות ריגול (תוכנות זדוניות) ווירוסים זדוניים באמצעות טכניקות פישינג כדי לפרוץ למערכות אבטחה או לגרום למשתמשים לחשוף מבלי משים את פרטי הקריפטו הפרטיים שלהם.